
מאז ותמיד גדלתי בבית שהבלאגן היה נר לרגליו. אני זוכרת את אמא שלי מחפשת את פנקס החיסונים שלי פעם אחר פעם בערב שלפני החיסון בבית הספר. לאמא שלי היו פעם 3 העתקים של תעודת הזהות שלה כי היא איבדה וחידשה ומצאה ושוב איבדה.
בתור ילדים, התחביב שלנו היה לפשפש בארונות ולמצוא אוצרות. היה שם אוסף מדהים של מטבעות ישנים מהארץ ומהעולם של אבא שלי שמצא את עצמו מפוזר בחצר בתור "מטמון". היו שם דרכונים ישנים של ההורים שלי ושל קרובי משפחה שאיני יודעת למה מצאו דרכם דווקא לחדר הארונות של ההורים שלי. היו שם תעודת פטירה של סבי ובטח עוד הרבה דברים שאני לא זוכרת. שיחקנו איתם משחקי דמיון והמסמכים אבדו ואינם.
גם אני לא טומנת ידי בצלחת והבית שלי הרבה מאוד פעמים נראה כמו סדום ועמורה ומסמכים חשובים מתוייקים אצלי בשיטות לא הכי הגיוניות ולמצוא אותם בזמן לחץ זה קצת קשה.
בעלי לעומת זאת, גדל בבית של ייקים. כשעברנו לגור יחד, קיבלתי יחד איתו קלסרים עבים מלאים בכל הקבלות שהוא אי פעם קיבל, כל תלוש משכורת וכל מכתב מחברת כרטיסי האשראי. עד היום אנחנו מתייקים את כל הקבלות שיש לנו לפי תאריכים בסדר עולה ואת כל החשבונות שאי פעם שילמנו.
בבית הוריו, כך הוא מספר, קיימים מסמכים עתיקים ביותר שאביו הביא מהונגריה וכוללים תיעודי נישואין ולידות במשפחה-הכל מתוייק ומסודר ונגיש למקרה שמישהו יתעניין פעם בהיסטוריה המשפחתית.
אז המקרה הזה הגיע. החלטנו להרכיב את עץ השורשים ואני משערת שכשנחזור לארץ בחודשים הקרובים, אלי בעלי יוכל לנבור במסמכים משפחתיים מדהימים ולמצוא אוצרות.
ואני? אני מנסה לדלות פרטים שאולי מתוייקים בתת המודע של אמא שלי ואחותה כי זה כל מה שיש לי כרגע.
לפני שנים אחדות, השתתף אח שלי במסע שורשים במסגרת ישיבת כפר הרו"אה בה למד. הרב מחנך שלו (ר"מ) היה הרב אברהם קריגר ראש מכון שם עולם וכשהוא שמע שסבתי קבורה בלודז' ואף אחד לא יודע היכן בדיוק קבורה- הוא לקח על עצמו את המשימה והצליח לאתר את קיברה. חברי המשלחת יחד עם אחי, הגיעו לבית הקברות של לודז', ניקו את המצבה שלה וקראו קדיש על קברה. בנוסף, נתן הרב קריגר לאימי העתק של תעודת הפטירה שלה מהארכיונים של לודז'.
כשהתחלתי את חיפוש השורשים הזה, ביקשתי מאמי את התעודה. למותר לציין שאין לה שום מושג היכן היא.
מה שיש לי זה צילום של הקבר שאינו מכיל הרבה פרטים וחבל.
מה למדתי מזה? שאולי לא צריך לתייק כל קבלה אבל בהחלט חשוב מאוד לשמור על מסמכים, צילומים ואסמכתאות. יום אחד עוד נצטרך את זה.
בתור ילדים, התחביב שלנו היה לפשפש בארונות ולמצוא אוצרות. היה שם אוסף מדהים של מטבעות ישנים מהארץ ומהעולם של אבא שלי שמצא את עצמו מפוזר בחצר בתור "מטמון". היו שם דרכונים ישנים של ההורים שלי ושל קרובי משפחה שאיני יודעת למה מצאו דרכם דווקא לחדר הארונות של ההורים שלי. היו שם תעודת פטירה של סבי ובטח עוד הרבה דברים שאני לא זוכרת. שיחקנו איתם משחקי דמיון והמסמכים אבדו ואינם.
גם אני לא טומנת ידי בצלחת והבית שלי הרבה מאוד פעמים נראה כמו סדום ועמורה ומסמכים חשובים מתוייקים אצלי בשיטות לא הכי הגיוניות ולמצוא אותם בזמן לחץ זה קצת קשה.
בעלי לעומת זאת, גדל בבית של ייקים. כשעברנו לגור יחד, קיבלתי יחד איתו קלסרים עבים מלאים בכל הקבלות שהוא אי פעם קיבל, כל תלוש משכורת וכל מכתב מחברת כרטיסי האשראי. עד היום אנחנו מתייקים את כל הקבלות שיש לנו לפי תאריכים בסדר עולה ואת כל החשבונות שאי פעם שילמנו.
בבית הוריו, כך הוא מספר, קיימים מסמכים עתיקים ביותר שאביו הביא מהונגריה וכוללים תיעודי נישואין ולידות במשפחה-הכל מתוייק ומסודר ונגיש למקרה שמישהו יתעניין פעם בהיסטוריה המשפחתית.
אז המקרה הזה הגיע. החלטנו להרכיב את עץ השורשים ואני משערת שכשנחזור לארץ בחודשים הקרובים, אלי בעלי יוכל לנבור במסמכים משפחתיים מדהימים ולמצוא אוצרות.
ואני? אני מנסה לדלות פרטים שאולי מתוייקים בתת המודע של אמא שלי ואחותה כי זה כל מה שיש לי כרגע.
לפני שנים אחדות, השתתף אח שלי במסע שורשים במסגרת ישיבת כפר הרו"אה בה למד. הרב מחנך שלו (ר"מ) היה הרב אברהם קריגר ראש מכון שם עולם וכשהוא שמע שסבתי קבורה בלודז' ואף אחד לא יודע היכן בדיוק קבורה- הוא לקח על עצמו את המשימה והצליח לאתר את קיברה. חברי המשלחת יחד עם אחי, הגיעו לבית הקברות של לודז', ניקו את המצבה שלה וקראו קדיש על קברה. בנוסף, נתן הרב קריגר לאימי העתק של תעודת הפטירה שלה מהארכיונים של לודז'.
כשהתחלתי את חיפוש השורשים הזה, ביקשתי מאמי את התעודה. למותר לציין שאין לה שום מושג היכן היא.
מה שיש לי זה צילום של הקבר שאינו מכיל הרבה פרטים וחבל.
מה למדתי מזה? שאולי לא צריך לתייק כל קבלה אבל בהחלט חשוב מאוד לשמור על מסמכים, צילומים ואסמכתאות. יום אחד עוד נצטרך את זה.