19 באוג׳ 2008

מסמכים אישיים-הרהורים מבית מבולגן


מאז ותמיד גדלתי בבית שהבלאגן היה נר לרגליו. אני זוכרת את אמא שלי מחפשת את פנקס החיסונים שלי פעם אחר פעם בערב שלפני החיסון בבית הספר. לאמא שלי היו פעם 3 העתקים של תעודת הזהות שלה כי היא איבדה וחידשה ומצאה ושוב איבדה.
בתור ילדים, התחביב שלנו היה לפשפש בארונות ולמצוא אוצרות. היה שם אוסף מדהים של מטבעות ישנים מהארץ ומהעולם של אבא שלי שמצא את עצמו מפוזר בחצר בתור "מטמון". היו שם דרכונים ישנים של ההורים שלי ושל קרובי משפחה שאיני יודעת למה מצאו דרכם דווקא לחדר הארונות של ההורים שלי. היו שם תעודת פטירה של סבי ובטח עוד הרבה דברים שאני לא זוכרת. שיחקנו איתם משחקי דמיון והמסמכים אבדו ואינם.
גם אני לא טומנת ידי בצלחת והבית שלי הרבה מאוד פעמים נראה כמו סדום ועמורה ומסמכים חשובים מתוייקים אצלי בשיטות לא הכי הגיוניות ולמצוא אותם בזמן לחץ זה קצת קשה.
בעלי לעומת זאת, גדל בבית של ייקים. כשעברנו לגור יחד, קיבלתי יחד איתו קלסרים עבים מלאים בכל הקבלות שהוא אי פעם קיבל, כל תלוש משכורת וכל מכתב מחברת כרטיסי האשראי. עד היום אנחנו מתייקים את כל הקבלות שיש לנו לפי תאריכים בסדר עולה ואת כל החשבונות שאי פעם שילמנו.
בבית הוריו, כך הוא מספר, קיימים מסמכים עתיקים ביותר שאביו הביא מהונגריה וכוללים תיעודי נישואין ולידות במשפחה-הכל מתוייק ומסודר ונגיש למקרה שמישהו יתעניין פעם בהיסטוריה המשפחתית.
אז המקרה הזה הגיע. החלטנו להרכיב את עץ השורשים ואני משערת שכשנחזור לארץ בחודשים הקרובים, אלי בעלי יוכל לנבור במסמכים משפחתיים מדהימים ולמצוא אוצרות.
ואני? אני מנסה לדלות פרטים שאולי מתוייקים בתת המודע של אמא שלי ואחותה כי זה כל מה שיש לי כרגע.
לפני שנים אחדות, השתתף אח שלי במסע שורשים במסגרת ישיבת כפר הרו"אה בה למד. הרב מחנך שלו (ר"מ) היה הרב אברהם קריגר ראש מכון שם עולם וכשהוא שמע שסבתי קבורה בלודז' ואף אחד לא יודע היכן בדיוק קבורה- הוא לקח על עצמו את המשימה והצליח לאתר את קיברה. חברי המשלחת יחד עם אחי, הגיעו לבית הקברות של לודז', ניקו את המצבה שלה וקראו קדיש על קברה. בנוסף, נתן הרב קריגר לאימי העתק של תעודת הפטירה שלה מהארכיונים של לודז'.
כשהתחלתי את חיפוש השורשים הזה, ביקשתי מאמי את התעודה. למותר לציין שאין לה שום מושג היכן היא.
מה שיש לי זה צילום של הקבר שאינו מכיל הרבה פרטים וחבל.
מה למדתי מזה? שאולי לא צריך לתייק כל קבלה אבל בהחלט חשוב מאוד לשמור על מסמכים, צילומים ואסמכתאות. יום אחד עוד נצטרך את זה.

14 באוג׳ 2008

עוד רמזים ועדויות

קבוצה של אנשים העושה עבודת קודש, עוברת על אלפי ועשרות אלפי מסמכים כתובים בשפות שונות כמו גרמנית ופולנית, מתרגמת אותם לאנגלית ומעבירה אותם לפורמטים דיגיטלים, למיקרופילמים ומעלה אותם לרשת.
כך עומדת לרשותנו היום באון ליין רשימת תושבי הגטו וכך הגיע לידיעתי תוכן כרטיס העבודה של Tema Waldman שהיא ככל הנראה אשתו הראשונה של סבי ואם ילדיו שניספו.
הכניסה לגטו התרחשה בתחילת מאי 1941 אולם רק בספטמבר 1942 Tema החלה לעבוד.
כזכור, בספטמבר 1942 גורשו כל ילדיהם לחלמנו להשמדה והעובדה שהעבודה מצילה הפכה להיות ברורה יותר.
בתחילה נרשמה לעבודה כתופרת ולאחר לידת הבת גיטל ב1944, עברה לעבוד בניקוי שטיחים. העבודה הזו היתה ביסודה לזקנים וחולים וכנראה התאימה לה לאחר לידת הבת.
לכרטיס העבודה הוצמדה תמונה אך היא ניתלשה ממנה ולצערנו אינה בנמצא יותר.
את כרטיס העבודה של סבא לא מצאו.

12 באוג׳ 2008

המשך חיפוש ביד ושם

לאחר שהמשימה הראשונה נכשלה- מציאת משפחת סבי במאגר יד ושם, החלטתי לראות מה בכל זאת ניתן למצוא במאגר הזה.

משפחת מייזליש- המשפחה של בעלי הראשון שמואל דן, ניצולת שואה. הסבא יעקב שמואל והסבתא חנה שכלו את בנם יואל, הצילו את בנם נח-אביו של שמואל דן, ואת בתם רחל והולידו לאחר השואה את בנם יהושוע שלמה.
הם חיו לפני המלחמה בעיירה SWINOCH בפולין ושרדו את השואה ביערות.

בשנת 1957 נתנו יעקב שמואל וחנה מייזליש עשרות עדויות למאגר השמות של יד ושם. במשך שלושה ימים הם כתבו והעידו על בני משפחה, קרובים, חברים, שכנים ובני קהילה.

אלו היו בוודאי שלושה ימים קשים וארוכים שהעלו שוב ושוב בוודאי גם בימים ובלילות שלאחר מתן העדות, זכרונות קשים ממשפחה ענפה שלא שרדה. הם עשו עבודת קודש מדהימה והעלו על נס אנשים רבים שלא ברור אם שרדו אלו בני משפחה אחרים כדי להנציח אותם או אנשים עם יכולות וכח כדי לעשות את עבודת ההנצחה הזו.

אספתי מעל 100 שמות של בני משפחה מתוך דפי העדות והצלחתי להרכיב את אילן היוחסין של יעקב שמואל מיילזיש וחנה מייזליש לבית רובינשטיין על קרוביהם ובני משפחתם.

לאחר חיפושים רבים ובלתי אפשריים של משפחתי שלי ומשפחת בעלי- אלי גתי- במאגר השמות, חיפוש שלא נשא פרי- נותר לי רק להצדיע על הנחישות ויכולת ההתמודדות המדהימה של יעקב שמואל וחנה מייזליש שהצליחו למנוע את הרמיסה המוחלטת של המשפחה שלהם למרות ועל אף הכל.

חיפוש ביד ושם-מאגר השמות

מרכז יש ושם הקים מפעל הנצחה ענק הנקרא "מאגר השמות" . המטרה היא לזכור שלכל איש יש שם.
אחת הדרכים למצוא את השמות הללו והנציח אותם הוא דפי עד. ניצולי שואה, משפחות של ניספי שואה, קרובים, חברים ומכרים ניקראו לדגל לתעד את אותם אלה שלא שרדו.
אחד המקומות הראשונים לחפש בני משפחה שניספו בשואה הוא מאגר השמות הזה.
המאגר נמצא רובו "און ליין" באתר יד ושם וניתן להיעזר במנוע חיפוש מצויין המקיף קטגוריות חיפוש רבות.
התחלתי את החיפוש שלי שם. כעת שאני יודעת איך קוראים (ככל הנראה) למשפחה של סבא שלי שניספתה, יש לי איך להתחיל. חיפשתי עדויות. קיוויתי שסבא שלי הצליח לאסוף את עצמו ונתן עדות על בני משפחתו ששכל. אבל כמו שחי בגלוי- לא מדבר, לא משתף- כך גם חי בסתר- לא שיתף, לא הנציח. לא מצאתי כלום.
קשה לי קצת להבין אותו. אחרי ששכלתי את בעלי שמואל דן מייזליש במבצע חומת מגן, הדבר הראשון שעשיתי היה להנציח. להיות בטוחה שכולם יודעים, שכולם זוכרים ושאף אחד אף פעם לא ישכח אותו. סבא שלי עשה בדיוק ההפך- אף אחד לא יודע, אף אחד לא זוכר. אני הגעתי ממקום של כח, של גבורה. סבא שלי הגיע ממקום של חולשה וזה אולי מקור ההבדל הגדול.

אחרי שסבתא שיפרה אשתו השניה, אם בנותיו שנולדו לאחר השואה, ניפטרה- הוא עזב את הבנות בפולין ועלה לארץ. לאחר שהן הגיעו לארץ, הן לא חוו אותו כאב המגן עליהן ומגדל אותן. אמא שלי עד היום חיה עם הזכרונות ילדות האלה ברגשות מעורבים. מצד אחד בהבנה לאדם שאיבד כל כך הרבה בחייו והפך לשבר כלי. מהצד השני אובדן הילדות והתמימות חזק ממנה.
היום, כשמצאתי את הרשימה המצמררת הזו של אשתו וילדיו- אני מבינה כל כך מאיפה הוא בא. פעוטות ותינוקות היו לו- וכולם גורשו אל מותם כשהוא פעם אחר פעם ניצל בדרכים לא דרכים מהתופת כשהוא תוהה לעצמו-למה אני.
סבא שלי לא היה מסול להנציח, לא היה מסוגל לזכור- הכאב היה חזק ממנו.

סבא- הכאב היה חזק ממך אבל אנחנו היום חזקים מהכאב- אנחנו נמצא את האנשים האלה שאיבדת- את השמות שלהם, מי היו, ואיך מצאו את מותם. אנחנו נדע, אנחנו נתפלל לעילוי נשמתם. אנחנו ננציח אותם.

11 באוג׳ 2008

חיטוט ברשומות גטו לודז'

התחלתי עם סבא שלי. זה יחסית פשוט- אני יודעת את שם משפחתו-זיסהולץ ואת שמו הפרטי-חנוך.
זיסהולץ ניתן לכתיבה כ- Zisholtz, Zysholtz, Zisholc , Zysholc. אם המשפחה שלי היתה קצת יותר מסודרת, בקלות רבה הייתי יכולה לדעת שאצלנו זה Zysholc. איך? יש לנו תצלום קברה של סבתי (שזה סיפור לרשומה חדשה) שם כתוב בפירוש זיסהולץ לפי צורת הכתיב הנ"ל.
חנוך- אני יודעת שבפולנית או ביידיש זה יותר נשמע כמו Henoch או Heniech וזה מה שחיפשתי.
הכתובת הראשונה- Jewish Gen שמקבץ מאות ואלפי מאגרי מידע בעיקר באירופה אבל לא רק. שם מצאתי רישומים מפורטים ומתועדים היטב של תושבי גטו לודז'.
מצאתי לא מעט רשומות של Zysholc שאני מאמינה שהם קרובי מפשחה בדרך זו או אחרת- אבל רק Henoch אחד. היתה שם כתובת מגורים לפני הכניסה לגטו, שתי כתובות בתוך הגטו, תאריך לידה ועיסוק.
תאריך הלידה: 26/05/1907
כתובת מחוץ לגטו: Lodz, Poland Altmarkt
כתובת בגטו: Holz Strasse 33 Flat 14
בתאריך 22/07/1944 עבר לכתובת אחרת: Franz Strasse 59 .
עיסוק: Kutscher - חיפוש מהיר בבילון תרגם לי את המילה הזו כ"עגלון". הינה זה. שחור על גבי לבן. סבא שלי.

אני וזכרת את אבא שלי "הספרדי" ה"שחור" צוחק על אמא שלי "האשכנזיה" הגיזענית, שאבא שלה היה עגלון.

טלפון מהיר לאמא מאמת לי את שנת הלידה.

מה עכשיו? עכשיו צריך למצוא את שאר הזיסהולצים שהתגוררו בכתובת הזו. בכל הרשימה שקיבלתי מהחיפוש ברשומות של הגטו לפי Zysholc, היתה עוד רשומה אחת בלבד שהתאימה מבחינת הכתובת.

ב-Holz Strasse 33 Flat 14 התגורר התינוק ZYSHOLC, Jesaja הוא נולד ב 03/12/1941 וב-10/09/1942 גורש במה שידוע גם כ-ה"שפרה" של גטו לודז' לחלמנו. אני מניחה שהיום בו גורש הוא היום בו הומת.
אבל איפה אמא שלו? איפה שאר הילדים?
אין יותר זיסהולצים שהתגוררו בכתובת הזו גם כשחיפשתי בכל אפשרות איות וכתיבה אחר של השם.

החלטתי על אסטרטגית חיפוש אחרת- מי עוד התגורר בבית הזה יחד עם סבי ואותו תינוק?
בכל רשומות הגטו, בבית ב Holz Strasse 33 Flat 14 נמצא שהתגוררו האנשים הבאים:

WALDMAN, Fenia
תאריך הלידה:21/04/1911
כתובת מחוץ לגטו: Lodz, Poland Altmarkt
כתובת בגטו: Holz Strasse 33 Flat 14 .
עיסוק: Hausfrau .

WALDMAN, Tema
תאריך הלידה:23/04/1911
כתובת מחוץ לגטו: Lodz, Poland Altmarkt
כתובת בגטו: Holz Strasse 33 Flat 14
בתאריך 22/07/1944 עבר לכתובת אחרת: Franz Strasse 59 .
עיסוק: Hausfrau .

WALDMAN, Szlama Wolf
תאריך הלידה:20/12/1939
כתובת מחוץ לגטו: Lodz, Poland Altmarkt
כתובת בגטו: Holz Strasse 33 Flat 14
גם כאן מופיע המונח- גורש לחלמנו. התאריך- 20/09/1942

WALDMAN, Matla
תאריך הלידה:21/04/1938
כתובת מחוץ לגטו: -
כתובת בגטו: Holz Strasse 33 Flat 14
גם כאן מופיע המונח- גורש לחלמנו. התאריך- 10/09/1942

WALDMAN, Gittel
תאריך הלידה:14/04/1944
כתובת מחוץ לגטו: -
כתובת בגטו: Holz Strasse 33 Flat 14
בתאריך 22/07/1944 עבר לכתובת אחרת: Franz Strasse 59 .
עיסוק: Kind Neuling -כלומר ילוד.

משפחת וולדמן- שתי נשים ושלושה ילדים- היתה עם סבא שלי באותה כתובת בגטו, חלק מהם-אלו שנולדו לפני הכניסה לגטו, גם היו איתו באותה כתובת מחוץ לגטו, אלו שלא גורשו ב 1942 לחלמנו, עברו איתו לכתובת השלישית.
ההנחה הראשונה שלי היא ששתי הנשים זה בעצם אותה אישה ורק טעויות ברישום או הטעייה מכוונת גרמו לכך שהיא נרשמה כשתיים- תאריכי הלידה כמעט זהים ולכן זה נראה על פניו כאותה אישה. גם אין שום תיעוד לגרוש ב1942 עם הילדים אולם WALDMAN, Fenia לא עברה לכתובת השלישית.
יתכן מאוד שזו אישתו הראשונה והילדים שהתגוררו איתם הם ילדיהם. ישנם כמובן מספר רב של תהיות- מדוע נרשמו בשם הנעורים של האם ולא בשם משפחת האב? מדוע אחד הילדים רשום כזיסהולץ והאחרים כוולדמן? אולם כיוון שמצאתי רשומות אחרות בגטו של ילדים הרשומים בשם משפחת האם וכן אם הרשומה בשם נעוריה- יתכן וכך היה מקובל בחלק מהמקרים.
כדי לקבל תשובה אמיתית מדויקת ומוסמכת, עלי לקוות שהנישואין נרשמו במנהל התושבים של העיר לודז' ושאקבל גישה למסמכים אלה.
כשסיפרתי לאמי על הממצאים הללו התגובה שלה היממה אותי- היא ישר שאלה איך אפשר למצוא אותם. הסברתי לה בעדינות שהם כולם ככל הנראה אינם בחיים ונרצחו בחלמנו או באושוויץ אבל היא ניתפסה לשביב תקווה שאולי אולי התינוקת ניצלה. גיטל וולדמן לא מופיעה ברשימת הניצולים של לודז'. אני לא מאמינה שהיא ניצלה. אבל אולי- מי יודע. הצליחו בסוף לעשות מעשה ולהבריח אותה מהגטו לאחר שראו מה קרה לכל שלושת הילדים הגדולים יותר.
בשלב זה של החיפוש-המטרה שלי היא לאמת השערות עם הוכחות ולחפש מסמכים בארכיונים.

8 באוג׳ 2008

איך הגעתי לכאן?

שוטטות אקראית בפורמים של תפוז, הנחתה אותי לפורום מדהים בשם שורשים משפחתיים. זה פורום משפחתולוגי שעיקרו מציאת שורשים וקשרי משפחה, לימוד היסטורית המשפחה ובעצם לסגור קצוות של כל אותם קרובים לא מזוהים.

אצלנו במשפחה יש הרבה קצוות כאלה. אמא שלי נולדה בפולין בשנת 1952 לזוג ניצולי שואה. היא עלתה לארץ בשנת 1958 לערך וגדלה לתוך דממת אלחוט. לא מספרים, לא שואלים, לא מנדבים מידע. מה שקרה הוא טאבו. בנוסף לכל, אמה ניפטרה בהיותה בת שנתיים בלבד והקשר עם הצד המשפחתי שלה ניתק לחלוטין.
סבא שלי ניפטר כשהייתי בערך בת ארבע. אני זוכרת אותו במעומעם בלבד. בוודאי לא הייתי בגיל של לשאול שאלות. כשאני חושבת על זה, גם כשהייתי בגיל של לשאול שאלות- לא שאלתי. אשתו השלישית של סבי, גם היא ניצולת שואה שהתה רבות אצלנו בבית. אני זוכרת ערבי "יום השואה" רבים שהיא מנסה לספר לנו- ואני, אנחנו מתחמקים ולא רוצים לשמוע. היום היא עדיין חיה אבל בוודאי לא צלולה מספיק כדי לספר לנו את מה שלא רצינו אז לשמוע.

אמא שלי יודעת הבזקים של מידע בלבד. היא זוכרת שמישהו פעם סיפר לה- אולי סבי, אולי מישהו אחר- שהוא היה נשוי לפני שהמלחמה החלה והוא איבד בשואה אישה וילדים. על המידע הזה אין עוררין. גם אחותה, הדודה הגדולה שלי- זוכרת את זה.
לגבי אמא שלה- הסיפור עוד יותר עמום- היא שוב זוכרת הבזק מידע על משפחה וילדים אבל לא מעבר לכך.

היו לסבא שלי תמונות וכנראה גם מסמכים. אין לנו אותם היום. מה עלה בגורלם גם הוא עמום אבל כנראה שלאחר שניפטר, ניזרקו המסמכים לפני שלאמי ואחותה ניתנה האפשרות לעיין בהם.

גם אמא שלי לא דיברה הרבה. במהלך השנים למדנו שסבא היה רוב המלחמה בגטו לודז' ולקראת סופה נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ' שם ניצל ברגע האחרון. סבתא היתה אף היא בגטו בלודז' אולם מעבר לכך לא ידוע הרבה.
מנקודות המידע הבודדות האלה התחלתי את החיפוש. מה רציתי למצוא? רציתי לברר על המשפחה הקודמת שלהם. אנשים שנמחו ע"י הנאצים מצד אחד וזכרם לא הועלה מצד שני- מתוך כאב, מתוך אשמה ומתוך אי יכולת להתמודד עם האמת הכואבת. מי הם היו? בני כמה? איפה נרצחו?
רציתי לדעת על המשפחה המורחבת יותר- דודים, סבים סבתות. משפחה שלמה שנעלמה. למצוא, לחפש מידע, לדעת עובדות.

אני רוצה לתעד ולכתוב גם את העץ משפחה בצד של אבי. זה פשוט יותר (לפחות נראה כך על פניו) כי יש הרבה ידע ומידע במשפחה לגבי השורשים שלנו. אבל אני צריכה לעשות זאת פנים אל פנים מול אחיות אבי וכמה שיותר מהר לפני שהכל ישכח.

היום בעידן אוטוסטרדת המידע באינטרנט- מאוד קל למצוא קצה חוט. להמשיך ולחפור קצת יותר קשה אבל לא בלתי אפשרי לגמרי. בבלוג הזה שזו הרשומה הראשונה שלו, אני אנסה לתאר במן יום מסע את הדרך הארוכה להגיע לאמת.